יום כיפור - עצירה וחשבון הנפש

עשירי לחודש השביעי, מוזכר בתנ"ך כיום בו הכוהן הגדול בבית המקדש מכפר על עם ישראל באמצעות טקס במרכזו שני "שעירים" (עיזים) וכניסה חד שנתית חשובה אל "קודש הקודשים" שבלב המקדש.  

במקרא זהו יום שבתון עליו נאמר "ועיניתם נפשותיכם" אך במשנה מוזכר דווקא יום טוב בכיפור, לפחות לאנשים הפשוטים (בנות ירושלים יוצאות לחולל בכרמים). אולי זו ההקלה הכללית בגלל הכפרה?  חכמים הוסיפו מוטיבים לכיפור: מצד אחד "יום דין" מראש השנה עד ה"חתימה" (יחד עם "עולם הבא" ועוד) ומצד שני קבעו כי כל מה שבין אדם לחברו – חובת האדם לרצות קודם את חברו.

גם רמב"ם הוסיף עניין חשוב ביותר - מאז שאין מקדש, במקום כפרה יש "תשובה" – שינוי ההתנהגות לאור התבונה. בימינו מצוין היום בעיקר על ידי עצירה המאפשרת גם נסיעה באופנים, התכנסויות בבתי כנסת לתפילות או בכיכרות עיר למפגשים שקטים.