מדוע יהודי לא יכול להיות בן דת אחרת ?
יהדות היא תרבותו של עם ישראל – בתוכה מרכיבים רבים, וכמו כל תרבות היא גם משתנה.
בראשית דרכנו – למשל בימי בית המקדש הראשון היו לנו אלים שונים. כל התנ"ך מספר על מאבקים פנים ישראליים בפולחנים שונים, לאלים שונים, כולל בבית המקדש עצמו: מאברהם שנתן מעשר למלכיצדק הכוהן (עבור אל עליון - ראו בראשית י"ד), עד יאשיהו שהוציא מהמקדש המון אלים כולל את אלה שבנו המלכים שלמה, מנשה ואחרים (רשימה מפוארת בפרק כ"ג של מלכים ב).
דחיית הפולחן לאלים השונים התקבע בימי בית שני (מאז התקופה הפרסית) ובפועל התגבשה התרבות שלנו סביב מקדש אחד ובתהליך הזה הפכו סממנים פולחניים-לאומיים לחלק מהתרבות היהודית.
כך למשל מנורת בית המקדש הפכה סמל באתרים יהודיים רבים – גם מאות שנים אחרי שחרב המקדש - ומתוך אותה תפיסה לאומית תרבותית הגיעה עד לסמל המדינה שלנו.
ציוויים ספציפיים כמו מנוחת השבת (מעשרת הדיברות) עיצבו את אורח החיים היהודי, וכך גם החגים וכו'.
התרבות שלנו היא פסיפס, בתוכו משובצים המון מרכיבים – כולל מה שאנחנו מכנים היום "דתיים" (אבל זה לא הופך את התרבות שלנו ל"דתית").
בשפה המודרנית "דת" היא מושג הכולל סמכות, השקפות, חוויות, ואורח חיים מסוימים - בתוך עולם שבו יש חילוניות. וזה מבלבל. כי רוב היהודים אינם דתיים. אבל במורשת שלנו מרכיבים שיסודם במה שמכונה היום "דת" – אבל היחס שלנו אליהם הוא מסורתי-מורשתי ולא דווקא דתי.
למשל בתרבות שלנו יש שלושה רגלים – חגים של קורבנות בבית המקדש במקור. אנחנו לא מקריבים קורבנות, זו רק מסורת שעברה שינויים. פולחן לאל זאוס או תפילות בכנסייה, אינם חלק מהמורשת התרבותית שלנו – ולא נטמעו בה.
(ויש דברים שכן נטמעו - כמו הסיפוזיון היווני - ליל הסדר שלנו, או חג האורים - שיסודו פגאני ועוד ועוד..).
אז בן תרבות יהודית שמאמץ פולחן דתי של תרבות אחרת – עושה משהו שאינו מתוך תרבותו. כמובן שזה אפשרי – אבל לא במקרה זה לא ממש קורה.
וחשוב להדגיש גם כאן - בן תרבות חילוני נושא את מורשתו כתרבות וממשיך אותה בדרכו. זה משלים את הטיעון ש"חילוניות זה לא ריקנות".
בתמונה "מנורת הכנסת" (צילום: תמר הירדני)
שלא יעבדו עליכם