שוויון מלא לערבים זה לא על חשבון זהותנו יהודית – אלא מבטיח אותה

מגילת העצמאות מספרת שני דברים שהם הבסיס לאחדות העם והמדינה.

הראשון, שהיהודים הם עם "ככל עם ועם" – ויש להם זכות למדינת לאום. זכות הריבונות היא העומדת ביסוד החלטת החלוקה (החלטה 181) של המנדט הבריטי לשתי מדינות – יהודית וערבית. מגילת העצמאות נשענת על זה ממש. ובצדק. כלומר דווקא האמונה באדם וזכויותיו מובילה אל זכות החירות והריבונות במסגרת מדינה עצמאית – ריבונית. במציאות המודרנית אדם מממש את אנושיותו בתוך עם –תרבות לאומית מסוימת.

והשני - חירות שוויון ושאר הערכים הטובים של העולם החופשי הם חלק מהמורשת של עם ישראל מאז חזון הנביאים. זה אומר שמדינה "תהא מושתתה" עליהם – לא מתוך הכרח למיעוטים או למישהו באו"ם – אלא פשוט בגאווה על מי שאנחנו.  בלעדיהם לא תהיה מדינה, וגם - המורשת הזהותית של רוב היהודים בעולם תיפגע.

אז מה זה אומר לערבים?
בכל מדינת לאום יש מיעוטים – חלקם ילידי המקום. אבוריג'נים באוסטרליה מניפים את דגל הממלכה הבריטית (עם צלב אדום במרכזו) ומיעוטים ערביים מוסלמים בספרד מניפים את הדגל ובו סמלי הממלכות הנוצריות.

שוויון מלא לכל אזרח זה לא מתנה, לא תנאי, ולא נתון למשא ומתן. זו המהות של המדינה. והמדינה היא בית לאומי לעם היהודי. זה לא אומר שאין עוד סיפורים בתוך הארץ, בהיסטוריה שלה – להיפך: חובתנו להכיר ולכבד את כל הסיפורים, השפות והתרבויות.

בתמונה:  מתוך הפגנה נגד האלימות בחברה הערבית