החינוך בישראל רווי אתגרים, יחודיים ולא ייחודיים, הנוגעים לא רק לחוקרים באקדמיה, אלא גם למובילי החינוך שאינם חוקרים. אנשי המחקר נהנים כמובן מבתי הספר של ישראל - כשדה להבנת נושאים מקומיים ועולמיים. שני הצדדים – אמורים לגלות תשוקה גדולה לתיקון החינוך והחברה.
זה ההיגיון הבסיסי של שיתוף הפעולה הראוי בין אקדמיה וחינוך, אך יש לשפר אותו.
המבנה הבסיסי של האקדמיה בעולם חותר להכללות, ובעיקר כאלה המרשימות את כתבי העת המובילים ולכן לא תמיד ניתנת תשומת הלב הראויה לתיקון מקומי. מצד שני, נשות ואנשי חינוך מקומיים, חשים כי השיח האקדמי מנותק לרוב מן המעשה החינוכי – אפילו כאשר עניינו בשדה המקומי. השפות – לא תמיד מתחברות.
אבל החיבור הזה הוא צו השעה!
אמנם תמיד ליוותה תחושת משבר את החינוך, אך אין בכך כדי להמעיט בעומק המשבר בפניו אנו ניצבים כיום.
החינוך הממלכתי העברי של ישראל נולד כחינוך ציוני-הומניסטי, יהודי-חילוני-חלוצי ובו מיטב מחנכות ומחנכי הדור.
כיום, הזרם הממלכתי הוא היחידי הפרוץ לרוח פוליטית מזדמנת, וכבר מזמן אין בתוכו הסכמה על המילים "חלוץ", "חילוני", "ממלכתי", ולאחרונה גם "הומניסטי".
בעידן של אמיתות גמישות, לאומנות גואה, בדלנות דתית ושסעים המאיימים על יציבות הדמוקרטיה בישראל – אין מנוס מהפשלת שרוולים ושיתוף פעולה בין האקדמיה לחינוך: כל הכשרת מורים, או תכנית לימודים יונקת את יסודותיה במידה רבה מן הנעשה בשיח האקדמי.
הנה כמה דוגמאות:
א - מה לומדות מורות ומורים בתחום הזהות היהודית בהכשרת המורים? האם ניתנת תשומת לב לאופן בו נחגגים החגים, או מוצגת מורשת ישראל? מכשירי המורות והמורים בישראל הם ברובם יוצאי מחלקות המחקר באוניברסיטה, והנה לא פלא כי כשם שנדירה ההתייחסות לנושאים אלה באקדמיה, כך גם אין להם כמעט זכר בהכשרות המורים.
ב - מה הזיקה בין הוראה בינתחומית וחינוך הומניסטי? מיעוט הנכתב בתחום זה מותיר את המורים כמעט לבדם – מגששים באפלה – בין המגמה של "למידה משמעותית" ובין היעדר כלים פדגוגיים ליישום תיקון שכזה בשדה ההומניסטיקה. אין פלא כי פקידים מובילים במערכת החינוך (המפמ"רים – המפקחים מובילי תחומי הדעת) נותנים את הטון בהגדרת שלל "מיומנויות" ו"חומר" המקשה מאוד על מורות ומורים לפרוח ולקדם חינוך משמעותי.
ג - מה תפקידה של תנועת "ההשכלה" בעיצוב יסודות החינוך הציוני? העניין שנדמה כשאלה היסטורית משנית, מהווה יסוד להבנת התהליכים שהובילו את מערכת החינוך הישראלית למצבה הנוכחי. העשרה שכזו עשויה גם לטפח קרקע פוריה להתחדשות של מושגים ופעולות חינוך שונות בדרך לזהות גדושה – מבוססת ערכים ורוח.
תחומים אלה של החינוך היהודי בישראל – יעצבו את דמותה של ישראל ויציבותה הדמוקרטית. החינוך הממלכתי הוא עדיין הזרם הגדול מבין זרמי החינוך בישראל. החייאת הרוח המפעמת בליבו היא עניין לכל שוחרי עתידה של ישראל.
מכון הגות מציע לאנשי המחקר – לא להשאר לבד. לשלב ידיים באיסוף החומרים ובהכוונת השאלות החשובות ביותר לעתיד החינוך בישראל.
יחד, נבנה מאגר אקדמי, נעודד חקר ושיח פדגוגי-מחקרי שיחולל שינוי במקומות הנכונים.
***
הצטרפת למובילים באתר מכון הגות? - נהדר.
כדי להשפיע כמה שיותר אנו מזמינים אותך לקדם את השיח הציבורי
בקבוצת הפייסבוק "הגות - סיפור יהודי חילוני דמוקרטי"
Comments