top of page

מהי "רוח העצמאות"? עוגנים לזהות יהודית מודרנית במגילת העצמאות

עודכן: 27 בנוב׳ 2023

זהו כנראה המניפסט היהודי החשוב ביותר בעת החדשה. רוב עם ישראל מזוהה עם ערכיו. זהו הלבוש המודרני של עם ישראל. יסודו בתנועת ההשכלה והמשכו בתפוצות היהודים הליברליות או במרכז הרוחני-ריבוני-דמוקרטי של עם ישראל בארץ ישראל.

לפחות שישה עוגנים חשובים לזהותנו משוקעים במגילה.

שלושה מבססים את ה"זכות הטבעית". זוהי זכות אדם להתארגן בריבונות, והנה אנחנו עם "ככל עם ועם..." אשר זכותו "לחדש את חירותו המדינית" :

1. יהדות כתרבות יוצרת בארץ ישראל – היהודים יוצרים בארץ ישראל או בכמיהה אליה כל הדורות, ובראש יצירה אנושית זו - התנ"ך - "ספר הספרים הנצחי" אותו הורשנו "לעולם כולו".

2. ההתחדשות לאומית - ליהודים יש היסטוריה כמו כל עם. בעת הזו בחרו יהודים לחדש את שפתם ולהשתלב במודרנה, כלאום נורמלי בתוך הקידמה עד שנוצר ישוב גדל ה"שליט על משקו ותרבותו".

3. תוקף משפטי, בינלאומי– ליהודים קונגרס ככל העמים, הצהרת בלפור והחלטת האום ב 29/11/47.


ברוח זו מובן כי דמותה של המדינה תכלול את העוגנים הבאים:


4. סולידאריות יהודית עולמית – קריאה להתלכדות, תמיכה ביישוב וקיבוץ גלויות. כי אנחנו עם.

5. שוויון גמור מתוך יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.

6. חתירה לשלום – לאור השתייכות ישראל לעמים שוחרי החירות, ולמען קדמת המזרח תיכון.



מדינת ישראל היא חלק ממהלך היסטורי גדול שיסודו - אמונה באדם!


תנועות לאומיות מתארגנות בעת החדשה על יסוד עקרון החירות - ועקרון זה, לפי המגילה, שוכן ממילא בלב תרבות ישראל. לכן זה הזמן לכינון בית לאומי מודרני ליהודים - כלאום. לא דת בין העמים, לא רוח מוסר כללית, ולא גזע נטול תרבות משותפת, אלא עם בעל רצף של יצירה תרבותית וזיקה לאדמה.





ובפירוט:

מגילת העצמאות נכתבה כדי לזכות בתמיכה בינלאומית וגם יהודית פנימית. אומות העולם, נקראות להכיר בזכותו ה"טבעית" של עם ישראל "להיות עם ככל עם ברשות עצמו במדינתו הריבונית", אבל לגיטימציה שכזו מחייבת תנאים מצטברים:


1. עם ישראל הוא לאום ככל העמים – יש לו תרבות והוא פעיל בהיסטוריה כעם יוצר בעל זיקה לארץ ראוי לשים לב לשינוי בתודעה היהודית: לא עוד עדת מיעוט נשרכת בתוך קורותיהם של עמים אחרים ונסמכת על שולחנם. אלא לאום פעיל ויוצר – כך גם "ספר הספרים" מוצג כאחת מהיצירות- "נכסי התרבות" ש"יצר" העם. זוהי השקפה קלאסית של "יהדות כתרבות". היצירה במרכז. היהודים נכנסים להיסטוריה - לא עוד סיפור קורבני א-היסטורי ("בכל דור ודור"..) אלא נטילת אחריות באמצעות "משק השליט על משקו ותרבותו" – זוהי היצירה המודרנית של עם ישראל.


2. מעשית – כל העמים שהשתחררו מהסדר הישן הקימו לעצמם קונגרס אזרחי מייצג. כך גם העם היהודי הקים "קונגרס ציוני" ביזמת הרצל (קונגרס זה דמוקרטי מיומו הראשון - ולא במקרה), והנה בעקבות כך כבר מתקיים יישוב "שליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו". היישוב כבר אוטונומי – נותר רק להתקדם להכרה בינלאומית.


3. משפטית - הלאום היהודי זכה ב"הכרה...בלתי ניתנת להפקעה" בהחלטת או"ם מיום 29 בנובמבר 1947 . כלומר - היהודים מבקשים להיות חלק מ"משפחת העמים.. שוחרי החירות" ולכן זהו לאום הנסמך על משפט העמים והחלטות בינלאומיות (בדיוק להיפך מהנרטיב של "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב").

חשוב לדעת – ההחלטת האום שזכתה לחגיגות כ"ט בנובמבר כללה הקמתן של שתי מדינות – זו בצד זו. הרציונל הזה עד היום, לא הוחלף : לא על ידי מדינת ישראל עצמה, וכמובן שלא על ידי אומות העולם. מי שמבקש לבטל את חזון שתי המדינות ללא ביסוס בינלאומי – צריך לכתוב מגילת עצמאות חדשה.


ליבת אמונתה של המדינה היא אמונה באדם, בחירותו, ובקדמה נושאת שלום.

המלה "חרות" מופיעה בהכרזה ארבע פעמים:


1. עם ישראל שב לחדש את "חרותו המדינית".

2. שארית הפליטה תובעת זכות "לחיי כבוד, חרות ועמל ישרים"

3. היישוב תרם חלקו במלחמת העולם לאומות "השוחרות חרות ושלום" כלומר בכך הוכיח כי הוא חלק מהן

4. ישראל "תהא מושתתה על יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל"

חירות האדם קשורה באמונה כי האדם יצור תבוני ולכן בן חורין שאינו נזקק לשליטה חיצונית. רוחו חופשית מטבעה. השקפה זו מנוסחת היטב במגוון השקפות נאורות מפורסמות בהן קריאתו של עמנואל קאנט "העז לדעת", ואולם שורשיה בהגות מגוונת לרבות זו של יהודים כמו ברוך שפינוזה ממנו הושפע קאנט, וגם רמב"ם שלנו ממנו הושפע שפינוזה.


יפה לראות כי מנסחי המגילה מצאו את ערכי החירות הצדק והשלום כבר במשנתם של נביאי ישראל - כך ממש ראו זאת גם שפינוזה ומאות הוגים של תנועת ההשכלה ממנה נולדה התנועה הציונית.


המילה "שלום" מופיעה בהכרזה חמש פעמים:


1. היישוב העברי "שליט על משקו ותרבותו, שוחר שלום ומגן על עצמו..."

2. היישוב העברי תרם לאומות שוחרות השלום במלחמת העולם השנייה

3. המדינה תהא מושתתה על יסודות החירות הצדק והשלום

4. מושטים "יד שלום" למדינות השכנות

5. קריאה לערביי ישראל "לשמור על שלום" על בסיס שוויון מלא.

ערך השלום כרוך בהשקפה האופטימית אודות האדם: האמונה בכושרו השכלי וברוחו החופשית של האדם מניחה כי זה ערכו של האדם – כל אדם. מכאן האמונה בשוויון ערך האדם. ככל שנוטה האדם אל שכלו ומכיר במהות המשותפת לבני האדם הרי שיעניק כבוד, אמפתיה ויחתור לשיתוף פעולה - מכאן ערך השלום.




ראוי לשים לב כי ערכים אלה אינם מנותקים מתרבות ומסורת – אלא להפך – תלויים בהם:


השקפה הומניסטית תרבותית ולאומית מניחה כי אין שכל לבדו: האדם בטבעו הוא יצור חברתי, והוא נזקק לשפה מסוימת להכרתו השכלית.

זוהי היצירה התרבותית המייחדת כל תרבות- ורק מתוכה נאצלים ערכים משותפים - אוניברסאליים.

ניתן לומר כי האדם במיטבו – הוא אידיאל אליו חותרות תרבויות שוחרות חירות וקדמה. המשטר הדמוקרטי נשען על מהויות אלה. חתירה זו למיטב שבאדם היא החזון של נביאי ישראל. (בלעז מכונה השקפה זו "הומניסטית") .

זוהי רוח העצמאות.

מי שמוותר על חתירה לשלום, השכלה או חירות -צריך לכתוב מגילה אחרת.

עכשיו, יותר מתמיד, על כולנו, בישראל ובתפוצות, להיאבק יחד כדי להבטיח את רוח העצמאות.



55 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page