ספרים רבותיי.jpg

תחנות במחשבה החילונית 

הזדמנות לפיתוח חזון  

חינוך טוב בנוי על סיפור. מה הסיפור שלכם? הזרם החילוני הוא הזרם היהודי הגדול בזמננו. זהו זרם בעל שורשים עמוקים בתוך מסורת ישראל- ולא רק.  אחד העם, ברדיצ'בסקי, ברנר, ברל כצנלסון, דוד בן גוריון ועשרות מעצבי היישוב העברי והחינוך הציוני - הם חלק בשרשרת מחשבה יהודית משמעותית: מהתנ"ך דרך כתבי בית שני וחז"ל, רמב"ם, שפינוזה ועוד שלל הוגים עד ימינו - ברוח זו. 

מי שמעוניין להעצים חינוך ציוני הומניסטי מוכרח להכיר את שורשיו ולנהל שיח מתמיד על התחדשות ועל תרבות - על ערכים ועל יצירות בנות זמננו. הכל יחד זה מה שמאפשר לנו שפה עשירה ומשותפת לרבות חזון אותנטי.  

תחנות במחשבה החילונית - להעמיק שורשים באמת

 

כל מסגרת לימוד עשויה לבחור היקף זמן מתאים לעיסוק בשורשי המחשבה החילונית - ממפגש אחד ועד תהליך מתמיד.

 

בפניכם תהליך של 26 מפגשים. סדרה זו התקיימה בבית המדרש שיח"ה בגליל כמודל לתהליך ארוך ועמוק - אשר מכל מפגש בתוכו ניתן להפיק משמעות ואור חדש על יסודות המחשבה שלנו - גם כאן, היום. את הסדרה הוביל ד"ר אורן יהי-שלום. מוזמנים לצפות ולקרא את התמצית המצורפת כאן . 

26 מפגשי "תחנות במחשבה החילונית" - במסגרת בית המדרש שיח"ה בגליל (מתוכו נולד מכון הגות - ראו "אודות") 

לוגו שיח ה בגליל.png

מהי חילוניות? 

ההגדרות לחילוניות תמיד מוצגות כשלילה של דת. אבל יש מגוון התייחסויות חיוביות לתיאור הזרם החילוני - הגדול בזרמים היהודיים של זמננו.  שווה להכיר . 

האם חילוניות מחייבת אתאיזם? 

חילוניות מודרנית מבוססת על תהליכים מקומיים - במקרה שלנו כאלה שהתרחשו באירופה בעיקר, אך לא רק. היסודות ההומניסטיים של החילוניות משותפים גם לזרמים דתיים מסויימים ונוצרו מתוך מחשבה רלגיוזית. התפתחויות פילוסופיות כמו אלה שהוביל רמבם בתוך העולם היהודי שינו את מושג האלוהים ושללו את תיפקודו כישות גשמית - גומל מצווה וכו'. כך למעשה הפך האדם לריבון ויוצר אוטונומי, אך מושג האלוהים נותר כרעיון מופשט - מושג גבולי, וכמובן כדמות ספרותית חשובה. מכאן - שלא יהיה נכון לומר כי חילוניות היא תמיד אתאיזם, אלא רק ביחס לתפקודי האל המסורתי.  נוסף לכך, בפועל-  חילוניים רבים מחזיקים בזיקה כלשהי למושגים שונים של אלוהות, כך שגם מבחינה זו אין סיבה ליחס לחילוניות אתאיזם. 

ב"מכון הגות" מחנכים ואנשי אקדמיה מומחי תחום בעלי ניסיון רב. נשמח לעמוד לרשותכם ולסייע בידכם בהתאמת תכנים לתהליכי פיתוח והשתלמות לקראת חזון, או תכנית בינתחומית מיוחדת. 

ניתן להכיר חלק מהמומחים בצוות המוביל של מכון הגות.. 

פילון אלכסנדרוני ופלוטינוס 

המכנה המשותף בין שני הפילוסופים הללו - הוא בלי ספק, אפלטון. לפני כ 2,000 שנה כבר כתב פילון אלכסנדרוני, מנהיג יהודי במצרים, על הצורך במיזוג מיטב המחשבה הפילוסופית עם תרבות ישראל. הוא הרגיש שזה מתבקש לנוכח מושגי האל המופשטים כל כך שייצג אפלטון וגם חלק מהחושבים של תרבות ישראל.  משנתו של פילון נעלמה בתוך הגניזות של הכנסייה הנוצרית וכנראה שרק מאוחר יותר לקראת סוף ימי הביניים חשף עזריה מן האדומים את משנתו של פילון  (ראו מפגש אודותיו) .

 

פלוטינוס חי יותר מ 200 שנים אחרי פילון, אך העמקתו במשנת אפלטון וניסוחיו המחודשים תרמו והשפיעו על השקפות המוסלמים בימי הביניים, אודות אל אחד שהוא "שכל" או "רוח העולם", והוא נשגב מכל נמצא, אך משפיע על כלל הנמצאים בהשפעה הדרגתית. חלק מזרמי המיסטיקה נאחזו בתורתו (שפע, ספירות ועוד) אך גם חכמים כמו רמב"ם הושפעו מפילוסופים ניאו פלטוניים (על שם פלוטינוס).  

המחשבה החילונית קשורה קשר עמוק לשלבי יסוד אלה של הרחקת האל מכל גשמיות.  יש הרואים בכך כבר תהליך של חילון, כלומר העמדת היחס לעולם באופן חדש - המדגיש את אחדות התופעות.  יש הרואים במקרא יסודות למחשבה שכזו, אך לרוב מדובר בפירוש מאוחר למקרא - לאור השפעה זו. והרי רוב תיאורי האל במקרא טבולים בהגשמה. האם אלה רק מטאפורות?  

אבן עזרא - נטורליסט וסמל לחכמי ספרד 

בתרבות ספרד של ימי הביניים תהליכי מפתח להבנת החילוניות. האליטה היהודית נמצאת במרכז השיח הפילוסופי, הניאופלטוני ומאוחר יותר - האריסטוטלי. יהודים כמו אבן עזרא גאים בתרבותם היהודית ורואים בתוכה יסודות של אמת  - אותה אמת שהציגו הפילוסופים של  גל ההשכלה המוסלמי (שהחל כבר בבבל במאות השמינית והתשיעית לספירה).  יש הרואים את ניצני החילון בספרד - ולא רק בפילוסופיה: שירה הפונה לנושאים מגוונים (אירוטיקה, יין, טבע ועוד) ואף תיקון מסויים בדרכי הלימוד לרבות שילוב בנות, התפשטות תודעה מסויימת של ידע כללי וניצני חקר  אודות העולם, אסטרונומיה, ועוד.  

רמב"ם - אבי החילוניים

אחת הטענות המרכזיות בסדרה זו קשורה להשפעת משנת רמב"ם. הוא לא המציא פילוסופיה כמו שפשוט מיזג אותה בגאוניות ובתעוזה אל ליבה של מסורת ישראל. כתביו של רמבם בנויים על רעיונות יסוד מהפכניים של הפילוסופיה המערבית, ולפיהם האלוהים מבטא אחדות גמורה ומכאן שכל התיאורים לפיהם האל כועס או גומל - מחייבים פירוש מחדש. פירושו של רמבם הותיר את האדם במרכז העניין - כבעל שכל. אלה רעיונות אוניברסאליים ששימשו מאוחר יותר פילוסופים כמו שפינוזה ודרכו גם את הוגי הנאורות, שביקשו לראות באדם מהות תבונית. 

מושגי האל החדשים הללו בתוך העולם היהודי תרמו לפירוש מחדש של עולם המצוות, תכלית התורה, ייעודו של האדם ועוד ועוד - לאור מחשבה נטורליסטית - טבעית. מעתה כוחו של השכל לשפוט ולגזור. 

עזריה מן האדומים

הרנסנס באיטליה נחשב לתהליך המשמעותי ביותר של ראשית החילון האירופאי. יהודים רבים היו שותפים לתמורות התרבותיות הללו כבר בערי איטליה של המאה ה - 13 והלאה. הרנסנס מתפשט מאוחר יותר לצפון אירופה, והמאבק עם הכנסיה בשיאו - תוך כדי התפלגות הכנסייה ברפורמציה.

בשנת 1513 נולד חכם יהודי פורץ דרך - עזריה מן האדומים, שכתביו נפוצים לראשונה גם בזכות המצאת הדפוס. גישתו של עזריה היא ממש ניצני מחשבה היסטורית וביקורת של מקורות ישראל הקדושים ביותר - לאור התבונה.  

ברוך שפינוזה - אבי הפילוסופיה האימננטית

הוא לא ידע שהוא האיש המודרני הראשון בעולם, וגם החילוני הראשון (יחד עם חברו הטוב - יחד התעקשו להישאר יהודים אך לא בכפוף לקהילה הדתית). משנת שפינוזה מהווה יסוד למחשבה המודרנית נוכח התעקשותו הכפולה - הן לראות בכל דבר עניין טבעי לגמרי שנמצא בתוך האל שהוא הטבע (ברוח רמב"ם מבחינתו) והן בשל יושרתו לבקר את כתבי הקודש ברוח זו. יהודים שלא מכירים את שפינוזה חוטאים גם ליהדותם וגם להכרתם את המחשבה המערבית שבתוכה אנו חיים וחושבים. 

עמנואל קאנט והנאורות

בעקבות ירמיהו יובל מותר גם לנו להניח כי מחשבתו האימננטית של שפינוזה שורה גם על הוגים פורצי דרך כמו עמנואל קאנט. בניגוד לשפינוזה, ערער קאנט על מסורת החשיבה הרציונליסטית לפיה האמת קיימת בטבע (תבונה טהורה) והאדם משיג אותה יותר או פחות.  לפי קאנט האדם (הסובייקט) שותף להכרה זו ולמעשה מכונן לא מעט ממנה - ללא האדם אין לנו דרך להצדיק קיומו של מושג כלשהו. זה יסוד "הביקורת על התבונה הטהורה".  כוונתו של קאנט "להציל" את המדעים האמפיריים, התגלגלה גם לזרמי מחשבה חדשים - הפונים להביט בתפקידה המכונן של רוח האדם. אלה ואלה מייצגים השקפות של נאורות - לפיהן האדם הוא המהות החשובה להבנת הקיום. 

תרבות ולאומיות  - הביקורת על קאנט

כבר בימיו של קאנט החלו חכמים כמו הרדר להביט בתקפיד המכונן של הקהילה הרחבה - הלאום, ועוד קודם לכן - לפי זיאמבטיסטה ויקו האיטלקי - הרי שהתרבות היא הקשר מתחייב להבנת האמת "מבפנים" - כלומר זו של השפה והמשמעות הייחודית לכל תקופה. ההשקפות אודות חשיבות תרבות האדם והלאומיות החלו מתפתחות בד בבד עם ביקורת עמוקה עוד יותר על משנת קאנט. 

שלמה מימון ורוח העולם

שלמה מימון הוא החולייה המתווכת בין קאנט לבין אסכולת האידיאליזם הגרמני - והידוע שבאלה פרידריך הגל. לדידם האדם לבדו קובע את הקיום באמצעות פנימיותו. כך הועברה תשומת הלב לאמת המתהווה כתולדה ממעשי האדם בעולם.  היגל התקדם צעד רחוק משלמה מימון כאשר גייס את ההיסטוריה כמסבירה את תהליך התהוות האמת בידי האדם.  שלמה מימון נשאר נאמן למשנת ההוגה שהעריץ - רמב"ם, ואגב כך היה גם לאחד החילוניים הראשונים (המודעים לחילוניותם) בתולדות ישראל. 

גל ראשון של תנועת ההשכלה 

לפחות שני גלי השכלה גדולים פקדו את עם ישראל. הראשון הוא ממש חלק מתנועת הנאורות ומזוהה עם משה מנדלסון והפעילים  סביבו במרכז אירופה כמו - שלמה מימון, דוד פרידלנדר ונפתלי הרץ ויזל. "דברי שלום ואמת" של ויזל נחשב לכתב המשכילי הראשון פשוט משום שפורסם ללא הסכמת רבנים. הדור הראשון הזה פרסם כתב עת בעברית, ואף הקים את בית הספר העברי הראשון בברלין  - להשכלה כללית ותרבות. 

המשכיל האמצעי - נחמן קרוכמל

הוא לא כתב הרבה - אבל השפיע המון. נחמן קרוכמל בראשית המאה ה - 19 הביא את ההשכלה למזרח אירופה. עשרות תלמידיו ומעריציו הפכו לכמה זרמי ההשכלה: במערב (יהדות האמנסיפציה) וגם במזרח אירופה - אשר חלקה התגלגל אל התנועה הציונית. קרוכמל דחה את ההתבוללות אך גם את הדתיות החסידית. הוא הציע להתבונן ברוח - ברוח שיש לכל תרבות ובייחוד בזו של עם ישראל, החותר לרוחני המוחלט - מושגים של רמב"ם שלבשו כסות מודרנית רעננה, והציתו את תשוקת המשכילים ליצירה ועשייה - בעברית ובגרמנית. 

 תנועת ההשכלה של סוף המאה ה 19 

בסוף המאה ה 19 פורצת ההשכלה היהודית הן למחוזות המערב מגרמניה (לאמריקה) והן במזרח אירופה וברוסיה. תנועת "חכמת ישראל" מייסודה של הוגים כמו יום טוב ליפמן צונץ משפיעה על התרחבות החקר החופשי מודרני של תרבות ישראל (ומתוכה קמים הוגי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית) בעוד רוב תומכיה משתלבים כבני דת משה בארצות לאום דמוקרטיות.

במזרח אירופה ההשכלה היידית והעברית מתרחבת ומתוכה צומחת תנועת הציונות לגווניה. מיעוט קטן שהשפעתו תגבר רק במהלך המאה ה - 20. 

העולם היהודי משתלב במודרנה בצורות שונות - לא מעט בדחיפת תנועת ההשכלה, על דפוסיה השונים. נגד תהליכים אלה גוברת תופעה חדשה של הסתגרות יהודית מפני המודרנה וההשכלה - האורתודוכסיה. 

תהליכי החילון מעמיקים לא רק בגלי ההתבוללות ותרבות היידיש אלא גם בתוך התנועה הציונית ובעיקר בקרב יהודי היישוב העברי המתפתח בארץ ישראל.  

הוגים ציוניים - על כתפי הוגים יהודיים קודמים

חלק מהוגי הרעיון הציוני  - כמו משה הס, אחד העם, משה גליקסון, והסופרים הפעילים בארץ ישראל ובראשם מיכה ברדיצ'בסקי מעצבים שיח יהודי חדש.  רבים אינם מודעים לשורשי הגותם - הנשענת לא מעט על דורות קודמים ובראשם משנת שפינוזה ורמב"ם. 

משה הס שהשפיע בימי חייו בעיקר על כינון התנועה הסוציאליסטית (והקומוניסטית) מציג עצמו כ"אחד מצעירי שפינוזה" ונוכח דבקותו במשנה זו, גם נפרד ממארכס ואנגלס.

אחד העם מקדיש מאמר ארוך ופילוסופי לתיאור יחסו לרמב"ם - ממנו ינק את יסודות השקפתו. הפולמוס  בין ברדיצ'בסקי לאחד העם ובין שניהם לחיים יוסף ברנר - מציף את יסודות החשיבה וההשפעות הגדולות, הן של של שפינוזה ובעיקר של נחמן קרוכמל ומשנת רמבם מעל כל אלה.

מושגי הרוח והרוחניות מזמנים לנו דיון פדגוגי אקטואלי - האם  בפנינו רוח חילונית תקפה ומעוררת?  האם גם בדור שלנו מושגי המורשת עשויים להתפרש באופן מושך לב כך כך? 

משנתו המעמיקה של פרופ' אפרים שמואלי מספקת מבט מרומם נפש על אפשרות שכזו, ובצד זאת אנשי הרוח היהודיים חילוניים הומניסטים ממשיכים ליצור רעיונות, שפה, כלים ודרכים לביטוי יהודי חילוני הומניסטי ששווה להכיר, לבקר, ולבור כך את דרכנו. 

בלי להתבלבל, ובלי להתבטל. 

סיכם: אורן יהי-שלום.