טקס קבלת התורה
כיצד נחגוג את ראשית לימודי התנך בטקס ?
התנ"ך הוא ספר הספרים של אמהותנו ואבותנו לאורך כל הדורות. התנך הוא גם הספר היחידי שכלל זרמי היהדות מקבלים כיסוד תרבותי רוחני או דתי.
ראשית לימוד התנך - ועוד בעברית - זו זכות גדולה וגם סיבה לחגיגה.
בעמוד זה נעסוק בדרכים לחגיגת ראשית לימודי התנך - טקס קבלת התורה, או התנך, ונציע הצעות מעשיות לכך - פשוט להורדה.
בהמשך העמוד - דיון ביקורתי - מה הבעיה בטקסי קבלת התורה המתבצעים ברוח אורתודוכסית ואו בהובלת גורמים אורתודוכסיים.
לכל שאלה, בקשה או הזמנת מפגש אצלכם - פנו אלינו :
טקסי קבלת תנך עשויים להיות חגיגה אמיתית, ככל שהם משקפים את רוח הקהילה, והחזון של בית הספר - לרבות צוות המורים והמורות.
אם אתם מאמינים בתנך כמקור של חכמה, שפה, רוח אנושית, אהבת אדם, ועוד המון ערכים שבזכותם אנחנו מי שאנחנו - תנו להם ביטוי בטקס! תנו לילדים להרגיש שאתן מתרגשות מהתנך. ממה שבאמת מרגש אתכם בתנך.
דברו על זה. חשבו מראש. אל תקפצו למה שמוכן עבורכם.
להוראת התנך הקדשנו עמוד נפרד .
והנה קבצים לעניין חגיגות - מוזמנות להוריד ולעשות בהם רק טוב :
מה הבעיה ב"קבלת התורה" ברוח אורתודוכסית?
בואו נדבר על זה ...
מגילת העצמאות שלנו מספרת כי התנך הוא "ספר הספרים הנצחי", אותו הוריש עם ישראל לעולם כולו. ראוי להוסיף לכך כי התנך הוא גם הטקסט (היחיד) המלכד את כלל הזרמים היהודיים בעולם. אמנם זרמים חרדיים לא ממש לומדים תנך ומסתפקים בלימוד גמרא, אך לא יכחישו את התנ"ך כיסוד פורמלי להשקפתם. בתי ספר חילוניים בישראל לומדים 11 שנים תנ"ך בגישה פתוחה – מאז פועלו החלוצי של מחנך הגימנסיה בן ציון מוסינזון. שורשי השקפה זו כבר בבתי הספר של ההשכלה - תנועת תרבות החילונית – באירופה. המהפכה הזו למעשה הצליחה מעבר לצפוי. כולנו פועלים בתוכה גם המתנגדים ליסודותיה.
ההשקפה החילונית רואה בתנ"ך בסיס תרבותי לעושר של יסודותינו: שפה, היסטוריה, זיקה לארץ ישראל וכמובן ערכים של כבוד, חדשנות, צניעות, ריבוי קולות, ומעל הכל – "חכמה" אשר "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום".
ואולם - כדי לחגוג את העושר הזה מוכרחים להכיר את הרבדים השונים של התנ"ך, כולל הכרת כותביו השונים, מגמות אידיאולוגיות ועוד עניינים שהמשותף להם – הכרה באנושיותם של כותבי התנך כיוצרים מבני עמנו.
גישה חילונית לתנך מתייחסת בהבנה גם לשלל פרשניו הדתיים. אך לא רק להם. היא מדגישה את הטבעיות וניצני ההומניזם שבתנך – מאז ניתן העולם לבני האדם לעצב אותו, ומאז ההכרה כי "לפתח חטאת רובץ, אליך תשוקתו ואתה תמשול בו". היות ותיקון המידות בידינו אין זה משנה "אם תיטיב שאת או לא תיטיב".. כלומר תפנה תשומת לבך דווקא לפולחן. משה – אינו "רבנו" ועשרת הדיברות שלו רחוקות מאוד מפולחן או סמכות רבנים. משה הוא נביא חכם הניצב מול אחיו הכוהן שנוטה פה ושם לעבודת עגל. הסיפורים הללו הם נכסים רבי משמעות - והם שלנו - פתוחים לפירוש הומניסטי חילוני.
הגישה הדתית מסורתית לתנך – מדגישה על-טבעיות, סמכות, חוק, ציות ופולחן כגישה בלעדית, גם היא נמצאת בתנ"ך, אך לא רק. למעשה רוב סיפור התנך פורצי דרך לאמון באדם. הנה דוגמא מובהקת :
אברהם עמד מול אלוהים וצעק: "שופט כל הארץ לא יעשה משפט"?? תודעת הצדק של אברהם היא קנה המידה לצדק אוניברסאלי שחייב לסמל האלוהים עצמו. אברהם כפר באלוהי חושך והתריס באלוהים עצמו שהתבלבל - "חלילה לך"! כך הניח יסוד לפירוש כי האל (הזה) הוא סמל לערכים נשגבים, שהאדם חותר להשיג. בלי ניסים, בלי קפריזיות אלילית ובלי פולחן עיוור או מצוות נוקשות. בדרכי נעם! הצנע לכת.
ככל שרבנים אורתודוכסיים מצליחים "להשתלט" פירוש סיפורי התנ"ך בתודעתנו - כך מתרחקים מהם בוגרים חילוניים. ודווקא אז, עם ההתרחקות החילונית - מתחזקת התודעה האורתודוכסית באין מפריע. מעגל עצוב.
כאשר רב לבוש שחורים (סמל לקיבעון- אחיזה במסורת אירופאית שחלפה מזמן) עם כיפה גדולה בעלת צבע מסויים (שתפקידה העיקרי - להפריד בין זרמים דתיים) – עומד על במה מול ילד נפעם מכיתה ב' , בבית כנסת שהוריו מעולם לא ביקרו ולא יבקרו, זו לא רק הדתה – אלא בעיקר הרחקה! הילד יגדל ויבין כי "היהדות" היא אופן אחד צר של השקפה דתית , כלומר אורתודוכסית, ממנה יקפיד להתרחק.
כל זה מתרחש עוד לפני שהרב פתח את פיו. בצד רבנים מכבדים, הדוגמאות מהשטח מלמדות על שלל דברי הבל באירועים אלה, המשולבים לעיתים בטקסים מביישים עד תמוהים, תוך הנצחת סמלים אורתודוכסיים לרבות לבוש והפרדת מינים בכיתה ב'! אנחנו פשוט מפקירים את העושר היהודי בידי מי שאינו ראוי לכך.
אם כבר "קבלת התורה" הרי שראוי להכיר, למשל, את דברי רמב"ם ולפיו מעמד סיני הוא שיא של הכרה שכלית. תבונה. זהו גדול חכמי ישראל. והרי לפי התורה עצמה משה עלה להר סיני, ומשם ירד עם דיברות. אין "תורה" בספר התורה. יש בה תורות, והכוונה לקבצי חוקים ראויים בעיקר בעיני כוהני המקדש בתקופה הפרסית.
מדוע אנחנו נזקקים לרבנים בדלנים שיספרו לנו מהי תורת ישראל שלנו?
הגיע זמן להתעורר – ולבנות את הסיפור החילוני בחינוך. בלי להתבלבל ובלי להתבטל.
ניתן להכיר חלק מהמומחים בצוות המוביל של מכון הגות..