היהדות של מגילת העצמאות ואויביה
- ד"ר אורן יהי-שלום
- 17 בנוב׳
- זמן קריאה 3 דקות
מגילת העצמאות היא המניפסט היהודי החשוב ביותר בעת החדשה. זהו מסמך המתאר את הדרך שעשה העם היהודי מאז ספר הספרים עד ריבונות ישראל המודרנית. אבל זה אינו רק תיאור אלא מענה לשאלה "מי אנחנו?" יהודים מודרניים, הנושאים על גבנו מורשת ותרבות – כלומר ריבוי פנים של צורות חיים, השתייכות, ויצירה עכשווית. ממשיכי דרך של "חלוצים מפריחי נשמות".
אנו נושאים לפידים של ערכים מאירי דרך מאז חזון הנביאים – חירות, צדק, שוויון, שלום חינוך ותרבות. כל אלה מתגלגלים ולובשים צורה חדשה בכל דור מאז הכריז ישעיהו "למדו היטב, דרשו משפט". האמונה באדם מתחילה בלימוד. השכל הוא שמבחין אותנו מבעלי החיים ולאורו יש לנו חירות, לשאול, להשכיל ולבחור. לנו – לבני האדם. לכל אדם יש ערך שווה בפוטנציאל.
"כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון,..." מכריז סעיף א' ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" – שנכתבה ממש במקביל למגילת העצמאות, בהובלת יהודי בשם רנה קאסין, ונחתמה בדצמבר 1948. אחת מפסגות ההסכמה האנושית – למען האדם.
מתוך חירות ושוויון אין לאפשר עוול בין בני אדם. זוהי "דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט" שאותה ציווה אברהם לכל צאצאיו. "הכל שווים לפני החוק " אומרת הכרזת האו"ם ממש ברוח ויקרא: "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם" .
"זכותנו הטבעית" עליה מכריזה מגילת העצמאות – כלומר הזכות לריבונות של כל עם, משלימה את זכות האדם הבסיסית לחופש – כי אין סתם חירות והשכלה, אלא בתוך שפה ותרבות של קהילה. אדם לעולם אינו חיה בודדת.
המגילה שלנו מתגאה בעמידתנו לצד "האומות שוחרות החירות ושלום" נגד הנאצים כי "העולם החופשי" אינו מובטח לאיש. המאבק מתחיל בתודעה: "זלזול בזכויות האדם וביזוין הבשילו מעשים פראיים" (ההקדמה ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם").
איפה עובר קו ה"זלזול"? כמובן שהכוונה לביזוי אדם באופן מעשי, אך יש לכך סימנים או תנאים מקדימים שעלינו לזהות אותם, ולהשקיע בכך –בשפה שלנו, בחינוך וביחס לגופים ואנשים.
אמונה באדם היא הליכה על חבל דק. אנחנו מביטים קדימה בתקווה שיש אמת שלמה כלשהי לקראתה אנחנו צועדים, אך באותה עת מניחים שאנחנו סך הכל יצורים רגישים וזמניים – נוטים לטעות.
שני צדדים של תהום אורבים לנו: אם נוותר על תקווה באמת נצלול אל תהום היחסיות בה כל האמיתות שוות, או לא נחשבות כי אין דרך לשפוט דבר. דרך זו מובילה לאובדן משמעות, דיכאון והצדקת כוח כשלעצמו – בתוך מוסר של ג'ונגל.
אם נוותר על ההנחה הספקנית שאנו נוטים לטעות, כלומר נאמץ גישות דוגמטיות שכבר גילו את האמת השלמה, נרמוס את חירותנו ונשתעבד לדמיונות השווא של הדוגמא.
אידיאולוגיות דוגמטיות – פאשיסטיות או קומוניסטיות – אינן שונות במובן מהותי זה מכל דוגמטיות דתית. הן חורגות מהאידיאל החילוני שחיבר את התבונה לחירות ול"שלום המדינה" כפי שתיאר שפינוזה. מי שמוותר על אידיאל האמונה באדם, על כושר הניווט של האדם הבודד, מניח לדמיון שווא כלשהו להשתלט על מורכבות החיים – סופו שיזיק לאדם.
החבל הדק של האמונה באדם אינו חלש כל כך, אבל בכל זאת סובל מתלות מובנית: בהשכלה ובשלום. מצבי מלחמה והיעדר השכלה מחזירים אותנו אל הג'ונגל. ולהיפך – תנאים של שלום והשכלה מאפשרים לנו להגביר שיתופי פעולה, שבזכותם הגענו לתקופת השגשוג הטובה ביותר של האדם מאז ומעולם.
קפיצת השגשוג הגדולה התרחשה לאחר שתנועת ההשכלה הציעה לעולם אופציה חדשה – השכלה לכל. "העז לדעת" קרא עמנואל קאנט – יחד עם מנדלסון, שלמה מימון ויהודים רבים אחרים.
מי שמזלזל בנאורות כלאחר יד, מציע לנו לזלזל באדם וכושר הביקורת שלו. חובתנו להשקיע בהשכלה, שאילת שאלות וטיפוח ערכי מגילת העצמאות - כדי שלא נפקיר את הסדר החברתי בידי מלך, או אליטה כוחנית – כל אידיאולוגיה דתית או אחרת, חייבת להיבחן מול ערכים פשוטים אלה.
באופן נחוש, עלינו להדוף ולמנוע מובלעות של בורות, גזענות ולאומנות המפנות עורף לאמונה באדם.
היכולת להצליח במאבק הזה קשורה בעוצמה הפנימית שלנו. לכן הכרח לזכור ולטפח את הידיעה כי לזכותנו לא רק התוצאות הטובות של הדמוקרטיות הנאורות, אלא ההכרה כי אלה ערכי המורשת שלנו!
הערכים שמאפשרים חיי שגשוג ושלום, לכל אדם, הם אצלנו חלק ממורשת עתיקה של עם הספר.
יהדות מגילת העצמאות היא הבסיס לאחדות עם ישראל והיא שתבטיח את עתיד ישראל.
לכן אנחנו במאבק על היהדות שלנו!
...
ד"ר אורן יהי-שלום, מחבר הספר "שמע ישראל - יהדות חילונית מהרמבם עד אחד העם"
ממייסדיי יוזמת "אנחנו היהדות של מגילת העצמאות", רב חילוני, ומרצה בתחומי תרבות ישראל.
תגובות