בזמן שהלב נקרע מחרדה לגורל החטופים והחיילים בעזה, מתקיים כנס "פרה אדומה" בשיתוף "האגף לתרבות יהודית" במשרד החינוך. אפר של "פרה אדומה תמימה" (במדבר י"ט) עשוי לטהר טומאת מת המונעת מאדם להכנס למקדש. הכוונה ברורה - לזרז הקמת מקדש במקום בו עומדת כיפת הסלע ב 1333 השנים האחרונות.
חזון הדם הזה מטופח בעזרת בנות שירות לאומי דתיות ושלל גופים נתמכים כמו "מכון המקדש" ו"המדרשה לידע המקדש", המגיעים ביעילות למאות בתי ספר חילוניים ודתיים.
ראוי להפנים עד כמה מדובר כאן לא רק ברמיסת רוח העצמאות וערכיה הדמוקרטיים, אלא גם בסתירה למסורת המרכזית של יהדות עם ישראל, זו המסורת שהגיעה עד מגילת העצמאות:
גדול היוצרים וההוגים של תרבות ישראל – הרמב"ם – קבע שהקורבנות במקרא היו רק שלב מעבר של גמילה מאלילות. במורה הנבוכים, שנכתב בערך בשנת 1190, הוא מסביר שלא היה מעשי לבטל את הקורבנות בשעתו רק כי "זה היה באותם ימים דבר שאין להעלות על הדעת... לכן ציווה לנו לבנות לו מקדש". (חלק ג' ל"ב). האלוהים של רמב"ם מכוון לשכל. להשכלה.
יהדות הקורבנות בימינו, היא לא רק אנטי ציונות, אלא סטייה מרוח ישראל המרכזית, שהביאה את ההשכלה עד ימינו.
המאבק הזה הוא על עתיד ישראל ועם ישראל.
כמו שהרמנו את הדגל – כך נחזיר את היהדות לרוחה הטובה.
אנחנו יהדות רוח העצמאות.