יסודות הרוח הישראלית חזקים, והם חקוקים בכל אות ופסיק של מגילת העצמאות, אשר תחת כנפיה כולנו ביחד חזקים ויחד - מצטרפים לסיפור מיוחד.
הסיפור של מגילת העצמאות מסביר את עצמנו לעצמנו על הארץ הזו. בני עדות שונות, דתות, ולאומים – כן כן - לרבות ערבים ויהודים.
כל מי שהצטרף לסיפור הזה או אפילו בוחרת להישאר בניו-יורק יכולה להיות חלק ממנו בהזדהות עם הרוח והערכים. זה סיפור מורכב של מקום אחד בו שרים "התקווה" וחולמים שלום. לכולם. מחדשים את השפה של ספר הספרים בין הסיפור המערבי לסיפור הערבי. ככה אפשר לסיים שיחת טלפון עם "יאללה-ביי".
אפילו מי שהסיפור הזה נפל עליו וגם נניח התנגד להקמת מדינה – אפילו הוא יכול להיות חלק ממנה ולהרגיש שכעת הסיפור באמת רוצה להיות בעדו. בעד כולם. לא רק בעד עם אחד. כך בדיוק אומרת מגילת העצמאות. לא מאמינים?
הנה - " אָנוּ קוֹרְאִים בְּתוֹךְ הַתְקָפַת-הַדָּמִים הַנֶּעֱרֶכֶת עָלֵינוּ זֶה חֳדָשִׁים – לִבְנֵי הָעָם הָעַרְבִי תּוֹשָׁבֵי מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹר עַל שָׁלוֹם וְלִטֹּל חֶלְקָם בְּבִנְיַן הַמְּדִינָה עַל יְסוֹד אֶזְרָחוּת מְלֵאָה וְשָׁוָה וְעַל יְסוֹד נְצִיגוּת מַתְאִימָה בְּכָל מוֹסְדוֹתֶיהָ, הַזְּמַנִּיִּים וְהַקְּבוּעִים. "
זה אמור להיות מובן מאליו שערבים ויהודים חיים יחד (ולא רק תחת טילים) על יסוד אזרחות מלאה, כי ישראל "תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת "הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם" . עם זאת, הרוח של מגילת העצמאות לא בשמים – היא חותרת לשגשוג החיים עצמם – לקיום: היא "תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ".
הרעיונות של קידמה ושגשוג נשענים על ההכרה בשכל שיש לכל אדם בין האוזניים. זוהי רוח אנושית שווה בערכה לכל המכונים "אדם". כדי להיות אדם מוכרחים גם שפה, כלומר תרבות מסוימת. המדינה הדמוקרטית משלבת את הזכות לשגשוג תרבותי ואת זכותו של כל אדם לחירות.
הרעיונות הללו אמנם צמחו באירופה, אבל כל עם עשוי למצוא בתרבותו שורשים שכאלה – ולטפח אותם. זו למעשה המשימה שלנו - בעיקר בחינוך. בחינוך ההומניסטי היהודי, הערבי, הצרפתי או האנגלי.
האומות הדמוקרטיות הנן מיעוט במושגים גלובליים אבל בכל זאת יושבי תבל עומדים בתור כדי להצטרף אליהן. למרבה הצער, במקביל פורחות גם מגמות המערערות על האמונה - חלקן תחת כנפי הדמוקרטיה, אך רובן תחת מגפיהם של דיקטטורים או מועצות דת קנאיות.
הבחירה בידינו. וזו המלחמה על רוח העצמאות. אנחנו ננצח באמצעות חידוש החוזה שהופר:
בונים את האמון מחדש. חוסן ברוח העצמאות.
יושבי עוטף עזה או עוטף כלשהו – לא יכולים להרגיש מופקרים על ידי מי שהחלוציות שלו מסתכמת בקשרים עם בעלי הון וכוח לשם כוח. דווקא האנשים הישרים בדרום הם הכוח, והנה גם הבדווים של רהט התגלו כ"רקפות בין הסלעים" – כך גם יושבי הגליל שחיים יחד, ערבים ויהודים בשכנות. מביטים זה לזה בעיניים ורואים טוב – רואים שאין לנו שום סיבה לשנוא, רק חייבים יחד לתקן. חייבים לבנות אמון מחודש במדינה ככל שנבטיח את אמונתה השווה - בנו. בכולנו.
חרדים לא יכולים לחיות על אי בודד. כמו בכל דמוקרטיה עליהם למשל לממש את מטרות חוק החינוך לרבות "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל" וגם "לבסס את ידיעותיהם של הילד והילדה בתחומי הדעת והמדע השונים, ביצירה האנושית לסוגיה ולדורותיה ובמיומנויות היסוד שיידרשו להם בחייהם כבני אדם בוגרים בחברה חופשית..." (מתוך מטרות 2 וגם 6) - זו הדרך לחיות כאן.
החיילים שלובשים מדים למעשה מתעטפים במגילת העצמאות – מתוך אמונה בצדקת הדרך וההכרה כי לנו אין סתם "צבא", אלא "צבא ההגנה". הגנה על רוח העצמאות– ותו לא. לא צבא השם, ולא צבא לשם מנהיג, לא לקראת משיח ולא בדרך לגאולה בעולם אחר. אצלנו הצבא הוא כלי נחוש בידי הנהגה ישרת דרך המשרתת את העם – וחותרת למעשה המדיני הראוי ברוח העצמאות. בדרך לשלום. למען החיים שנקטפו, והסכנות שעוד בדרך – אנחנו כולנו יחד תחת כנפי רוח העצמאות. ויותר לא נוותר - הרוח תנצח.
לעמוד האישי - ד"ר אורן יהי-שלום באתר הגות