מאת ד"ר אורן יהי-שלום. רב חילוני.
אנו, קבוצת אנשי אקדמיה, חינוך ואזרחים מודאגים, פועלים מזה חודשים, לאט ועם הרבה חשיבה, להקמת "מכון הגות – לחקר חינוך חילוני בישראל". מדוע? מכל זווית שנתבונן בכך, החינוך הציוני, היהודי, ההומניסטי בסכנת הכחדה ממשית. המושגים שהוא כולל הותקפו והושמו ללעג באקדמיה, תכניו נעלמו מהכשרות המורים. מובילי הרוח שעוד נותרו בחינוך נרמסים תחת מנגנוני המערכת, ורוח הפירוש הקנאי-אורתודוכסי חדרה לכל פינה.
כל זה לא התרחש ביום אחד.
בשנת 1953 התפשר בן גוריון עם הסיעות הדתיות, והקים את החינוך הממלכתי. הוא חלם על תוכן חינוכי הומניסטי יהודי - חילוני, של הממלכה עצמה, כזה שימשיך את רוח מגילת העצמאות ויבטיח את מימוש תכניה. מובילי הזרמים הציוניים החילוניים זעקו בכל כוחם כי חייבים לשמר רוח חינוכית אוטונומית, אך לא הועיל להם.
הפשרה כללה אוטונומיה לחינוך ממלכתי דתי שתתאפשר בה תפילה ומעט לימודי קודש. בן גוריון הניח כי הזרמים הדתיים ייטמעו בחברה הישראלית. איך לא? הרי הכיוון היה ברור. בכל מקום הונף דגל היהודי החדש – תקוות הדורות לחברת מופת המשלבת מעשה יצרני -"עמלני", אהבת אדם ותרבות תוססת על יסוד עושר היסטורי אדיר. ברור שכל זה ינצח. סוף סוף עם חופשי בארצנו.
אבל לא כך קרה.
החברה הישראלית הפכה את החינוך, ואת חלומו של בן גוריון, על הראש.
משנות ה-80 ניתן משרד החינוך להובלה בעיקר על ידי שרי חינוך אורתודוכסיים. המרחק ביניהם ובין סיפור יהודי חילוני בחינוך, רב.
עניינם המוצהר של רוב שרי החינוך היה ועודנו לחנך את ילדי ישראל החילוניים, להחדיר בהם זהות יהודית של "היהדות" – האורתודוכסית כמובן.
על פי חוק, בין צוותי החינוך לשר החינוך אין כלום למעט פקידים. השר הוא הבעלים המעשי של כל בית ספר, חוץ מאלה הדתיים, אותם מובילה לפי אותו החוק מועצה אוטונומית ופעילה במיוחד. והנה ההבדל אינו רק בתפילות: התנך, הספרות ואפילו ההיסטוריה שלנו שונה מאוד. הכל נלמד אחרת. חינוך לאומני אורתודוכסי במימון המדינה. אורך שמלתה של כל מורה בחינוך הממלכתי דתי, נתונה להנחיית מועצת החינוך הממלכתי דתי.
לעומת זאת - ילדי ישראל החילוניים פרוצים לכל יוזמת שר. השקעה אדירה הופנתה לעמותות זהות אורתודוכסית עבור ילדינו הלומדים דרכם מהי ירושלים, כמה טוב בחברון ואפילו אודות טכניקת הקמת בית המקדש. השלישי. אלפי בנות שירות לאומי יורדות מהאולפנא בשומרון אל דרדקי בתי הספר הממלכתיים במרכז.
ומה אתנו ? אנחנו.. נבוכים. אפילו על המילה "חילוני" אין הסכמה. הרי יש כמובן גם מסורתיים, ומה זה בכלל חילוני – למה חול עכשיו? אם כבר חול - אז אקזיט. חמש יחידות מתמטיקה. בשביל מה צריך שאלות זהות משעממות כשיש תכניות בישול טובות?
האקדמיה מצדה שרפה כבר מזמן את יסודות הבניין החילוני. תנועת ההשכלה זה להיסטוריונים, הומניזם זו כוחניות, וציונות זו מילה ממש גסה. מושגי הזרם היהודי הומניסטי נמעכו וכעת הם נשדדים לאור היום. לך שכנע תלמיד תיכון שציונות איננה אדנות יהודית. הרי בכל דור עומדים עלינו לכלותנו לא? בדיוק בשביל זה יש F16 מעל אשוויץ. מי זקוק למילים היפות של מגילת העצמאות? יהודי העולם הליבראלי סופקים כפיים. בצדק.
אפשר להתייאש. אבל ראוי דווקא לקום ולעשות.
חילוניים הם עדיין הזרם הגדול בישראל, ובעולם היהודי. אנחנו יורשים אמיתיים של ערכים הומניסטים מתוך מורשת מדהימה. אולי האדישות שלנו מלמדת דווקא על יציבות ובטחון בזהות? הרי אנחנו מובילים יצירה גדולה. אולי הגיע הזמן לרתום מחדש את כוחות הרוח ההומניסטית בלבוש מתאים לילדים שלנו? אולי בכל זאת נצליח להתהלך בשדות המורשת שלנו לאור יום – יחפים ובוטחים?
"מכון הגות" מוקם בימים אלה, כדי לחבר מובילי דרך של חינוך יהודי הומניסטי, יחד באקדמיה ובשדה החינוך, כדי שקולנו יישמע, גם בשיח האזרחי. יחד נברר מושגים, נציב שאלות קשות, גם לעצמנו, ונעשיר את המעשה החינוכי. מהכשרות המורים עד עיצוב תכניות הלימודים. על יסוד סיפור יהודי חילוני הומניסטי.
מוזמנות ומוזמנים להצטרף למובילי הדרך.