top of page

פוליטיקה של הכנסת אורחים – לאור אברהם אבינו

מאת ד"ר אורן יהי-שלום. רב חילוני

[מבוסס על סיפורי בראשית ומוגש בחום לחברי ה"רבעון הרביעי" לאור כוונתם הטובה לעבור מ"פוליטיקה של הכנעה", ל"פוליטיקה של הכנסת אורחים"].

הנה בצהרי קיץ, יושב אברהם בפתח אוהל יוקרתי לוהט, ורואה שלושה אנשים. כותב יודע-כל מספר לנו כיצד הוא רץ משתחווה ומכבד אנשים שאינו מכיר במיטב מאכלי ביתו ובראשם - עגל טרי בחמאה.


מה זה ככה להכניס אורחים? אברהם, שעדיין אינו יודע כי הוא

אברהם והמלאכים , גוסטאב דורה, 1852

אביהם של עמי האזור, כבר היה חשוד קודם לכן באמפתיה נטולת דרך ברורה, כאשר לאור מצוקה כלכלית הציע לחלק את הארץ, רחמנא ליצלן, בינו ובין לוט – ועוד הציע כי לוט יבחר ראשון את החלק שלו. לוט הלך ימינה לסדום, אברהם לשמאל.


אבל אז מגיע הסיפור לאחד משיאי התנ"ך:

מתברר שאברהם לא רק חומל על סדום החוטאת, כמו כל מחבק עצים מנותק, אלא עומד זקוף מול אלוהיו ואומר לו בפשטות - "חלילה לך"! הנה מבעד לאמפתיה של הכנסת האורחים נגלה בפנינו עמוד איתן של השקפת עולם בהירה ממנה נגזרת טענה אוניברסאלית מרחיקת לכת: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? מטיח אברהם ישירות בפני אלוהיו! בעצם אברהם מכניע את אלוהיו ואומר לו - רק אלוהי "צדקה ומשפט" ראוי למעמד על-אנושי שכזה. רגולטורי. סמל של שלמות מול מצבנו החלקי.


משפט צדק מבוסס על עקרון של אמונה באמת ובשוויון: כמו שכולנו על אדמה אחת, כך כולנו זכאים לאותו משפט צדק בדיוק. אברהם הניח שיש אמת, ולפיכך שכלו אינו מנותק ממנה –אפילו מסוגל לתהות אודותיה, לשאול ולבקר ולברר מה ראוי -גם ליושבי סדום. אלוהים הוא סמל כלל הערכים ורום שיאם – לכן חייב לייצג את האמת לאשורה, וכך גם את הצדק הראוי, ואפילו את השלום המשלים את שני אלה ברגעיהם החדים במיוחד.


ויש קשר בין חלקי הסיפור:

הכנסת אורחים באשר הם, משקפת אמון, אמפתיה ואהבת אדם – כלומר אמונה באדם. במחשבה המערבית של יוון ואחכ ספרד ומערב אירופה התפתחה אמונה ממשית באדם על יסוד האמון באפשרות של שימוש אנושי בשכל. ככל שמשתמשים בשכל – כך פחות נשענים על דמיון שווא לרבות שיטוח והכללה המרחיקים אותנו מהאמת ומפרנסים את השנאה. לכך בדיוק הטיף בעוז אב נוסף שלנו - הרמב"ם.

אלמלא הייתה לאברהם (בסיפור הזה לפחות) השקפה נוקבת אך אופטימית אודות האמת והצדק – לא יכול היה לגלות אמפתיה כלפי אנשים שאינו מכיר. הוא פעל לאור חזון בהיר. לכאורה היתה לו פוליטיקה של הכנעה- אפילו את אלוהים ביקש להכניע בטיעוניו וכך לא ויתר על הפרקטיקה של אמונתו - כלפי יושבי סדום למשל.


שלושת ה"אנשים" שבאו לאברהם חיברו את המציאות להשקפת העולם. הם בישרו על הולדת יצחק אך מיד הפכו ל"שני מלאכים" היורדים לסדום לבחון גם אותם. אנשים מעשיים. אבל השאירו את השלום מאחור. אגב, בסיפור אחר השלושה גילו התמצאות מרשימה בכוכבים ובישרו על הולדת פורץ דרך יהודי אחר, בשם ישוע.


הדרכים על הארץ שונות הן – ואולם רק השקפה עמוקה, שיש בכוחה די עומק ועוצמה בהירה כדי להכניע, תבחר בהכנסת אורחים, מתוך אמפתיה ואיזון שהפך לערך: זהו הפלורליזם שנולד מתוך אמונה באדם. כלומר אמון בשכלו של האדם הכולל גם הכרה במוגבלותו - הרי לעולם אין לדעת האם כל האמת בכיסנו. כך מצטרפות הצניעות והאמפתיה להכנסת אורחים תקינה ויציבה.


מקום בו מכניסים אורחים סתם כך מבלי לדבר על דרכנו, או גרוע יותר – מתוך פשרה כוחנית – הופך את הפלורליזם ליחסיות החותרת תחת עצמה. זה עלול להוביל חלילה לאובדן רוח יחד עם האמון באמת. ובאדם.

אין צורך להכניע כדי לעמוד על דרכנו לאשורה, אך גם בצהרי יום חם חשוב לזהות מה רובץ לפתחנו – ולא לוותר על אמת צדק ושלום, כדי שנוכל להכניס אורחים.



58 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page