מדד הדמוקרטיה של ישראל אינו מותיר מקום לספקות. הזהות היהודית של תושבי ישראל קובעת לטובה או לרעה את היציבות הדמוקרטית שלנו.
אפשר לנסח זאת די בפשטות גם כך – ככל שאתה דתי יותר בישראל, פירושו שאתה אורתודוכסי יותר. מכאן התהליך יותר פשוט – ככל שאתה נוטה לאורתודוכסיה דתית – אפילו בדרכך המסורתית, סביר שתגלה עמדות נוקשות יותר כלפי רוחה של הדמוקרטיה הישראלית.
רצף הסכנה לדמוקרטיה בין חילוניים לחרדים בישראל, כאשר בתווך המסורתיים והדתיים – מובהק. מנהיג חזק, ביקורת על הדמוקרטיה, אהדה לרבנות האורתודוכסית-חרדית, אמון בבתי המשפט, ומעל לכל –עמדה הגורסת כי ליהודים צריך להיות יותר זכויות מכל השאר – פשוט כך – עמדה בה תומכים 76 אחוזים (!) מכלל החרדים, 63 אחוזים מהדתיים, 56 אחוזים מהמסורתים הדתיים ו 49 אחוזים מהמסורתיים הלא דתיים. כל זאת בפער מובהק מול הציבור החילוני - 20 אחוזי תמיכה.
האמת כי גם ללא סקר מפורט, כל מי שמסתובב ברחוב הירושלמי או ברחוב החיפאי יוכל ברגע אחד להבחין בהבדלי הגישות. די בהתבוננות בפוסטרים על הקירות, או באופן בו יושבים אנשים במסעדות.
אילו הייתה הדמוקרטיה הישראלית יציבה וליברלית יותר כמו במדינות מערביות בעלות תרבות ארוכת שנים של שוויון וזכויות אדם, אפשר היה להיות רגועים יותר. אבל ישראל ביסודה היא מדינת מהגרים – רובם מארצות ללא מסורת דמוקרטית, הסובלת בעצמה משסעים עמוקים ומהיעדר תרבות שלטונית יציבה. הסכנה כאן לפתחנו.
הפער בין עשירים לעניים הוא מהגבוהים במערב. המתח הלאומי בין אזרחים יהודים וערבים – בעיצומו. נוסף לכך מיליוני בני אדם נמצאים בשליטת ישראל, אך ללא מעמד אזרחי שווה (וזאת עובדה ללא קשר לשאלת הפתרון הראוי כאן – ימני או שמאלי). המילה "שוויון" פשוט איננה קיימת בחוקי היסוד של ישראל, ואפילו שיטת המשטר שלנו מוגמשת לפי צרכי הפוליטיקאים מעת לעת. בתוך כך – קבוצה גדולה במיוחד של יהודים הנוטים לעמדות בלתי דמוקרטיות, היא אור אדום אשר מי שמתעלם ממנו – פשוט מפנה עורף לעתידה של ישראל.
לא מדובר בגזירת גורל – אלא בעניין שמערכת החינוך הישראלית יכולה וחייבת להתמודד איתו – למעשה כמו כל מערכת חינוך של דמוקרטיה מערבית. והמפתח לכך איננו רק חינוך לאזרחות וערכים דמוקרטיים, אלא טיפול בשורש הבעיה - זהות יהודית הנתפסת כסתירה לערכים הללו. אם זהות יהודית מוצגת כסתירה לדמוקרטיה הרי שעל כל ילד לבחור בין מורשתו לבין עתידו. זה גם עיוות של מורשת ישראל, וגם מסוכן לעתיד ישראל.
אבל בצד מערכות חינוך דתיות אורתודוכסיות אוטונומיות - פועל זרם ממלכתי, לא דתי אחד.
הזרם הזה הוא היחידי שאינו נהנה מאוטונומיה, איננו מונהג על ידי אנשי רוח, אלא על ידי פקידים הנשלטים בידי פוליטיקאים. ואלה האחרונים – היו משך שנים ארוכות חובשי כיפה אורתודוכסית בעצמם.
החברה הישראלית איבדה את הממלכתיות שאפיינה אותה, אך קודם לכן איבדה את הסיפור החילוני-חלוצי שהניע את עגלת החינוך שלה. זו חובתנו להציל את הסיפור הזה, ולחבר את המורשת עם ערכי הדמוקרטיה – קוראים לזה חינוך יהודי הומניסטי, וצריך דחוף לטפל בו. צריך לשקם את הסיפור היהודי חילוני. וזה אפשרי.
***
הצטרפת למובילים באתר מכון הגות? - נהדר.
כדי להשפיע כמה שיותר אנו מזמינים אותך לקדם את השיח הציבורי
בקבוצת הפייסבוק "הגות - סיפור יהודי חילוני דמוקרטי"